|
שאולי דרור ז"ל
|
|
|
|
מושב גבעת יואב
מודיע בצער רב על פטירתו של
שאולי דרור ז"ל
ומשתתף בצערם של טובי, הבנות וכל המשפחה
אזכרה ליום השלושים למותו של שאולי תתקיים ביום שני
16/2/09 בבית העלמין בבני יהודה.
לאחר האזכרה נתכנס במועדון חברים בגבעת יואב
להעלות את זכרו של שאול.
ההלוויה התקיימה ביום א' 16/02/09
|
|
 |
|
הספדים
|
|
|
כ' שבט, תשס"ט
14 פברואר, 2009
טל הר - מזכיר גבעת יואב
שאולי
שאולי האהוב על כולם, המוכר בכל רחבי רמת הגולן, בעל לב זהב, אכפתי לזולת, לסביבה ולמי לא?
הפתיע אותנו במהלך שלא היה צריך לקרות, השאיר את המשפחה ואותנו המומים ולא מוכנים לקבל את הבשורה המרה.
שאולי שהכול היה לו חשוב, עזרה לאנשים, התנדב באדיקות למשמר האזרחי, הכיר כל אחד,ידע לזהות מיד כל תנועה שלא במקומה,ולהתריע בפני הגופים האמונים על הנושא, וגם לדאוג שאכן יבצעו את המוטל עליהם.
בכלל, לא היה דבר שנסתר מעיניו של שאולי, מה קורה אצל החברים, מה קורה במושב, וגם היה לו חשוב מאד מה קורה במדינה.
ציוני נלהב, אוהב את החיילים, וגם לקח על עצמו לטפל ולשקם אנדרטאות לחיילים שנפלו ברחבי הגולן, בהתחלה לבדו ואח"כ בעזרת גורמים נוספים.
שאולי לא יכול היה לסבול עוול שנגרם לאדם אחר, ותמיד ניסה לבדוק איך אפשר לתקן את המעוות.
גם הילדים לא יכלו לעמוד בפניו, הקשר המדהים שהיה לו עם המבוגרים, אף גדל והתעצם עם ילדים.
שאולי אוהב הגולן, לא שכח את תושבי עוטף עזה בעת צרה.
במלחמה האחרונה, לחץ לקיים מסע טנדרים עם דגלי ענק, סביב הכנרת, להזדהות עם החיילים ותושבי הדרום. אמנם לבסוף זה לא התקיים אך הוא לחץ ורצה בכך בכל מאודו.
שאולי ידע לשמור על קשר עם כל חבריו הרבים, אנו בשגרת יומנו מאבדים קשר רציף גם עם חברנו הטובים, אבל לא עם שאולי, איתו הקשר הרציף נשמר, הוא זה שדאג לתחזוקת הקשר עם כולם.
וכשאני רואה כאן את הכמות העצומה של החברים, אני מתחיל להבין כמה קשה יהיה לכולנו ללא שאולי.
טובי והבנות, אנחנו איתכם לנסות להקל ולו במעט, עד כמה שנצליח, לעזור בכל מה שנוכל, להחזיק מעמד, בימים הקשים שעוד לפניכן ולפנינו יחד איתכן.
אנחנו לרשותכן, בכל תחום שתזדקקו לנו.
בית גבעת יואב.
|
 |
|
15 פברואר, 2009
איציק כהן - בן המושב, שכן וחבר
שאולי
שאני חושב עליך ומעלה את דמותך בדמיוני, עולים לי קטעי חיים שלמים המלווים אותי מאז שאני זוכר את עצמי, מדהים להבין עד כמה היית חלק כה משמעותי בנוף החיים שלי.
אני חושב שמה שחיבר בינינו מלבד זה שנולדתי כבן של שכן שלך, זו אהבתך לילדים, לגולן ולמדינה.
אני זוכר איך היית לוקח אותנו בתור ילדים לכל מקום בגולן בג'יפ ענף הבקר של המושב,
ומתאר לנו בהתלהבות חלוצית איך מצאת את הגולן לאחר מלחמת ששת הימים, שעזבת את בית הספר בחדרה בגיל 16 והגעת לחבל ארץ בתולי, מלא שלל מלחמה וטבע במלוא עוצמתו.
סיפרת לנו איך הייתם רוכבים על סוסים, מצוידים בקלצ'ניקובים לבלות בעין גב, שהתניידתם ברכבים צבאיים סורים ברחבי הגולן, שעבדתם שעות על גבי שעות בעבודות הפלחה השונות, שחייתם את החיים הכי משמעותיים שבני נוער בזמנכם יכלו להשיג-שהיית אחד מאלה שבנו חבל ארץ.
בזכות תשוקתך לחיים נטעת בנו אהבה לגולן ולמדינה, מילאת את ילדותנו בחוויות מצחיקות ומשמעותיות, שהיו לחלק מאבני היסוד שלנו כבני מושב לחזור ולבנות את חיינו בגולן.
הדבר שהכי אפיין אותך זה ההומור הייחודי שלך, זה לא בדיחות טובות, אלא ידעת למצות בהומור איכותי כל קטע בחיי היום יום, היית נותן את הטיבול הייחודי שלך לכל סיפור או חיקוי, בכל מקום בו ישבת, היו נשמעים קולות של צחוק, תמיד נתת לנו הסובבים אותך הרגשה טובה.
בשכונה תמיד היינו צועקים אחד לשני בכל מיני קולות משונים, ובשבתות נפגשים כולנו בחוץ עם כל הילדים והנכדים של השכונה, וצוחקים על כל דבר שאפשר.
מסירותך ודאגתך למשפחה הייתה בעיני תמיד מושא להערצה, טובי, הבנות והנכד מתן היו תמיד בראש מעייניך, תמיד דאגת שהבנות יהיו מסודרות,שיסעו בזהירות, נתת להן רשת ביטחון ואהבה שרק אבא מיוחד כמוך יכול לתת. החיבור והמסירות שלך כסבא למתן תמיד הקסימו אותי, כל כך שמחתי לראות אותך ואת מתן נהנים האחד מהשני, אתה עושה לו סיבובים בשופל, מאכילים יחד את בעלי החיים מאחורי הבית, השקעת בו את כל הטוב שבך והיה בך המון.
אנו בתור ילדי השכונה גם זכינו לדאגתך האבהית, תמיד שאלת לשלומנו דרך ההורים, ובפציעה של עופר פעלת ודאגת במסירות בכל מה שיכולת לעזור בו.
אף פעם לא אמרנו לך את זה מפורשות, אך היית לנו דמות אב צעיר, ואנו חרדים מחסרונך.
בשכונה שלנו היית החלק המשמעותי בכל הקשור בעזרה אחד לשני, בארגון מסיבות ואירועים שכונתיים, תמיד ידעתי שאוכל לסמוך עליך, שתהייה לצידי בכל עניין, במשך שנים ארגנו יחד את התחרויות החקלאיות בחג השבועות במושב שהפכו למסורת החג, אני נזכר איך היית חושב על כל המשימות המצחיקות האלה כך שתמיד מישהו יפול, יתלכלך ישקע או יירטב, הכל בשביל להצחיק את כולם.
כל כך אהבתי לארגן איתך את הדברים האלה, זה היה כל כך כייף.
חשבתי הרבה מהו המקור העיקרי לחלל שאתה משאיר אחריך,
והבנתי משהו שלא חשבתי עליו אף פעם לעומקו כי תמיד היית בסביבה - אתה הצלחת להעצים מה שכולנו שכחנו היכן שהוא סביב גיל עשרים - הצלחת לחיות את החיים באותה רגישות, הרפתקנות וקונדסות שלרובנו הייתה רק בתקופת הילדות,
לכל אחד מאיתנו המבוגרים זהו זיכרון מתוק של תקופה רחוקה,
לידך הרגשנו את המתיקות הזו מתממשת שוב, אפילו אם היה זה רק לתקופה קצרה.
הפרידה ממך היום היא פרידה מאחד מנופיו האנושיים היפים של הגולן.
שאולי אני אתגעגע אליך כי היית לי חבר, שכן, איש הגולן וארץ ישראל היפה.
אני מבטיח שנשמור על המשפחתיות השכונתית שלנו, ונחבק חזק את טובי, הבנות, עוזי ומתן.
נוח על משכבך בשלום כאן בגולן שבנית ושכה אהבת.
יהי זכרך ברוך
איציק כהן
|
|
|
כ"א שבט התשס"ט
שלמה פוקס חבר לצוות 3 סיירת צנחנים, בשם הצוות !
שאול,
"הנה הוא נחבא אל הכלים...ויגבה מכל העם משכמו ומעלה ...כי אין כמוהו בכל העם" – כך נאמר על המלך שאול (שמואל א' פרק י') וכך היה שאול !
'אל מלא רחמים.
אלמלא האל מלא רחמים
היו הרחמים בעולם ולא רק בו...'
כך מבטא יהודה עמיחי את הכאב והתסכול של אי ההבנה –
ואני שואל - אייכה שאול ?
חוזר בזיכרוני אל תמונות המסלול, מדפדף בקומץ התמונות שמספרות את קצה קצהו של קשר, חיבור מיתי.
שאול זקוף, חזק, עוגן של יציבות, מאמין ואמין.
איני זוכר את שאול כועס,
איני זוכר את שאול מקטר,
איני זוכר ויכוח, עימות ...
אני זוכר את שאול עוזר, מתנדב, מחייך, עושה ללא שאלות, תומך ובעיקר מקשיב.
אני זוכר את הסיפורים על המעבר מחדרה לרמת הגולן, סיפורי הטרקטור והעבודה בשדה
אני זוכר אפטר בירושלים, ביקור ב'משביר לצרכן' הקניון של הימים ההם ושם מדרגות נעות ומעלית, חידושי הטכנולוגיה,
ושאול – אינו מסכים לעלות, לא במדרגות הנעות ולא במעלית,
שאול אומר - אין סיכוי ! איני מבין ואיני בוטח, שאול בדרכו בודק ובוחן, מה שאינו בר פירוק אינו אמין, לימים יהיה הוא זה שנוסע, מגלה וכובש עולמות.
אחתום בדברי יהודה עמיחי פתוח סגור פתוח – 'דיוק הכאב וטשטוש האושר' –
'שאול המלך נפל על חרבו בקרב האחרון בגלבוע ומת מיד.
כך אנו נופלים על נפשותינו הדקות והחדות
בתחילת חיינו ומתים רק אחר שבעים או שמונים שנה.
וחיינו מפרפרים בכל השנים האלה וכל רגשה
וכל תנועה מכאיבות עמוק, אבל התרגלנו לכאב
ולפעמים קוראים לו תחושת חיים, אפילו שמחה.
והנפש המחיה היא הממיתה אותנו בסוף
ונשארת כמו החרב.'
ובהמשך הוא כותב :
'טשטוש האושר ודיוק הכאב
ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם
את האושר העמום ואת השמחה, למדתי לדבר אצל הכאבים.'
אודה ולא אבוש – תודה על שזכיתי להכירו ולו במעט, תודה על שזכיתי לחסות בצל הטוב.
שלמה פוקס חבר לצוות, בשם הצוות !
|
 |
|
15/02/2009, כ"א שבט תשס"ט
דברים לזכרו של שאול דרור (דרוגיצקי)
כתב מאיר יפה (מאייקה) בשם כל החברים הרבים מהסיירת הדירה
ביום שישי הגיעה אלי הידיעה המרה והמפתיעה על מותו של שאול.
הבנתי שעבורכם חבריו מהגולן והמשפחה הוא שאולי, בשבילי הוא שאול וברשותכם כך אקרא לו גם בהמשך...
אני משמש כאן היום כפה, לקבוצה גדולה, מחושלת ומגובשת של אנשים, שהלכו עם שאול כברת דרך ארוכה בצבא, בשירות הסדיר ובמילואים.
שאול, נער שגדל בחדרה הישנה, ובגיל 16 מסיים בית ספר ומצטרף לראשוני המתיישבים הנאחזים ברמה בנאות גולן, ומתגייס לצבא בסוף 1971, כלוחם בסיירת צנחנים.
שאול מגיע ונופל על הסיירת של פעם. נקודת התחלה לא פשוטה עבור אחד כמוהו, בקבוצה שרובה קיבוצניקים, והמקום כולו תפור עבור שכמותם, בצלמם ובדמותם.
שאול התבלט מהר מאוד בזכות כמה תכונות שהלכו איתו לאורך כל הדרך: כוח פיזי עצום שמשולב בכוח רצון שאינו קטן ממנו, לב זהב, רגיש ואיכפתי, חוכמת חיים נדירה, וידיים של זהב.
השילוב הזה כבש לשאול מקום מרכזי ביחידה ובצוות, וכולנו אהבנו אותו אהבה גדולה.
בתקופת מלחמת יום כיפור ולאחריה, הייתי מפקדו של שאול. תפקידו לאורך רוב תקופה סוערת זאת היה לנהוג את הג'יפ ששירת אותי.
ניתן לומר ללא הפרזה, שחיי היו בידיו הרבה פעמים. זה יכול היה לבוא לביטוי בדאגה לכל פרט בזיווד הרכב. או בנהיגה מתוך עייפות מטורפת, או בשיקול דעת של שנייה, שיקול שמכריע אם אתה עולה על מוקש, או מתהפך או תוקע את הרכב.
במצבים כאלה, הרבה החלטות של מפקד מתקבלות על ידי הנהג ושאר אנשי הצוות. על ההחלטות של שאול, כפי שלמדתי, תמיד אפשר לסמוך, שיקול הדעת והחושים אצלו עובדים נכון. ידעתי שעל שאול אפשר לסמוך, ולשחרר לו חבל ארוך להחלטות בעצמו – יצאו מזה בדרך כלל רק דברים טובים.
המשכנו להיפגש גם במילואים. ראינו איך שאול בונה את עצמו. מקים משפחה עם טובי והבנות שנולדות. מקים בית לתפארת בגבעת יואב בלב רמת הגולן. מספר גם על המשפחה וגם על הבית והעבודה באהבה, בגאווה ובחדוות יצירה שאין להם קץ. שאול הפך עבור רבים מאיתנו ל"שער של הרמה". אין מצב שעולים לרמת הגולן בלי תיאום ועצירה אצלו.
שאול היה איש של עבודה ואדמה. מזיז הרים שעומדים לפניו, גם כשהכלים הם השופל והמשאית, וגם כמטפורה לנושאים אחרים שהיו חשובים לו.
נדמה לי שחולשתו העיקרית של שאול הייתה במידה רבה, שהוא לא ממש סמך על אף אחר חוץ מאשר על עצמו. את הכול הוא בונה לעצמו בשתי ידיו ויכולותיו, ומעבר לכך הוא נותן ומפזר עם לב הזהב שלו על סביבותיו. כשזה מגיע לבקשת עזרה וקבלה מאחרים, עד כאן. הוא כבר יסתדר לבד.
לטובי והבנות – במפגשים שלנו עם שאול בשנתיים האחרונות, הוא שיתף אותנו במאבק במחלה שכרסמה בך, טובי. ראינו את הדאגה, האהבה וההתגייסות שלו, ושמחנו עם ההצלחה של המאבק והסימנים להחלמה.
ועכשיו, כשהכול לכאורה צריך היה להיות טוב הרבה יותר, מגיע הדבר הנבזי והמיותר כל כך. כשל הלב והגוף החזק הזה, בניגוד קיצוני כל כך למהותו ורצונו, ואתן נותרות ללא שאול.
חשוב לנו שתדעו, שקבוצת החברים הזאת מהצבא, שאני כאן נציג שלה, קבוצה שיודעת להזיז כמה דברים בעולם הזה, היא רשת שעומדת לרשותכן, לכל צורך ובכל עת, ובמיוחד לעת מצוקה.
יהי זכרו של שאול ברוך, ושלא תדעו עוד צער.
|
|
|
|
|
| |
|
|
אתם מוזמנים לכתוב דברים לזכרו של שאולי.
לחצו על הוספת תגובה. הדברים יתפרסמו בתגובות ובעמוד זה לאחר עריכה.
|
|
|
בטעינה...
