ביום אחד בחודש אוגוסט 2008 חגגתי שלושה אירועים. יחד עם חגיגות הארבעים, ציינו גדי ואני 29 שנים במושב וגם קבלתי תעודת אזרח ותיק מהשר לענייני גמלאים. זה הזמן לסיכומים לפני שהזיקנה תקפוץ ותשבש את מחשבותיי.
את רוב חיי באדם בוגר ביליתי כאן. במשך השנים הבנתי שהמושב אינו רק חקלאות ובעיקר לא רפת. כי מלבד חקלאות מפוארת וחקלאים יש כאן אנשים ונשים וילדים, רבים מהם עוסקים בתחומים המפארים את בעליהם: קינן הוא אחד מבוני השופרות היחידי בעולם, לנעמי יש משתלה פורחת, רוזי יילדה ומילדת מאות תינוקות, רונית מסיימת את הדוקטורט, רועי חזר מנכר כרופא שיניים, לשרה ועדי יש מכוני פעילות גופנית ועוד ועוד. יסלחו לי שאר החברים שאיני מזכירה את שמם ופועלם המבורך, ויסלחו לי תושבי ההרחבה שאיני יודעת הרבה עליהם, רק רואה את עשרות הילדים המשחקים בחצרות, במגרשי המשחקים וברחובות (זהירות אופניים).
היכן הם היו בחגיגות הארבעים? לא הם, לא הבנים, הילדים, הנשים אלא רק ובעיקר הרפתנים.
תאמרו לי, היו שם גם אחרים. תאמרו, מה זאת הקטנוניות הזו, תאמרו, תרדי כבר מזה.
אבל, לא לא אוכל, כל עוד אוכל להביע את דעותיי: גבעת יואב, אינה רק רפת יש בה הרבה יותר מזה.
וכן, הגיע העת בגילנו המופלג שנשב ונדבר. על מה? על ההרגשה של הרבה אנשים כאן, שמגיע גם לנו להנות מההשקעה שכולנו השקענו ולא קבלנו תמורה עבורה.
ועד החגיגה הבאה, אני מציעה את חגיגת הארבעים האלטרנטיבית,
של כל מי ששכחו אותו בגבעה.
נילי גולן
